לתערוכה "ציורים", איווט ישכיל. בית האמנים ע"ש שאגאל- 2006

איווט ישכיל מוכרת מזה שנים רבות כאמנית תחריט מחוננת ורב גוונית ברוחב היריעה של נושאיה והטכניקות
המשמשות לה כאמצעי הבעה בעבודותיה המתארות את מצבו של האדם, הלכי נפשו והעולם התרבותי הסובב אותו
בעיקר עולם האמנות הפלסטית. מה שהרשימני בתערוכה התחריט שלה שנערכה לפני שנים מעטות בבית זה,
היו החידושים הטכניים שנקטה בהם : כמו שימוש במונטג' , קטעי עתונים, צילום וכן וגיוון ותעוזה בטכניקות
השיגרתיות של התחריט , כל אלה לצד מבט אוהד הטבול באירוניה והומור על התנהגות האנושית.
בהתבונני בתערוכה זו של ציורים, אני מופתעת מהחידושים במבעה האמנותי של הציירת, קודם כל ציור ישיר :
מכחול וצבע על בד וכצדומני גם מעין חגיגה על ישירות זו, כמו שחרור מהתהליכים והמעכבים והמעשים אשר
אף דורשים זהירות רבה, תכנון קפדני וידע בשימוש באמצעים מכנים וכימיים בעבודת התחריט. אותה חגיגה של
חופש ושחרור מתבטאת בצבעוניות מגוונת ותעוזה ובמשיכות מכחול הנראות תחילה כחופשיות מאד, אך ניווכח
בהמשך שיש בהן לצד החופש גם תיכנון וכוונה. תנועות המכחול הכמו חופשיות שהיא מוליכה על פני הבד
כשמתבוננים בהן אי אפשר שלא להיזכר בהנחות הצבע הקצביות והמסתחררות לעיתים של ואן גוך שהיו מין
שער כניסה לעולם האכספרסיוניסטי שלו ושל הבאים אחריו.
גם אצל איווט ניתן לראות אותו סחרור מעגלי קצבי הקיים בציורו של ואן גוך המתאר ברושים מיתמרים אל שמיים
מעגליים מסתחררים ובעיכר בציוריה הנדרשים לכך מבחינת תוכנם, כמו הציור הנקרא, מחול או זה המתקרא
"בריחה". אך אם עוסקים בדומה, אי אפשר שלא לגעת בשונה.
מבטה של איווט , גם מיודע ואירוני ומהול בידע רב על על עולם האמנות סביבה. אם מתבננים היטב באותם
הטחות מכחולו, בכוונה אני משתמשת כאן במילה "הטחות", שיש בה מן הסוער והספונטני, ניווכח שלמרות היותן
כאלה מטבען, ברבים מצוייריה , היא רותמת אותן באופן מאוד מודע ומכוון לשם יצירת דרמה של ניגודים או
בניית מחבר ומרקם עשירים יותר.
איווט ישכיל עוסקת לעתים קרובות בתערוכה זו בדמות הנשית. יש וקיימיםבדמות זו סממנים אישיים ולעיתים
קרובות, הדמות היא בעלת סממנים כלליים הלקוחים מעולם האמנות. רצוי להתבונן בציור המתאר, סורסו, פיסולי
או בזה המתאר את גן העדן בו חווה מתוארת כוונוס כרותת הזרועות שבפיסול היווני,
ציור זה מכיל בתוכו כמה מהסממנים האופיניים לכל ציוריה בתערוכה, דמות חווה במסכתה של ונוס מופיעה בו
פעמיים ומתוך צמרת עץ הדעת מופיע מעין ראש בעל הבעה ליצנית מבודחת, ספק ראשו של אדם ספק דמות
האלוהים,היודעת כל והמסתתרת. ההומור והאירוניה שציינו את תחריטה מופיעים גם ברבים מציוריה. אם בציור
זה, או בציור "הבריחה" בו מוצב סולם אשר שלביו עשויים מעין עלים מתעופפים ברוח, לקרקע שמתחתיו כמו
לשמיים שמעליו,בהם הוא מנסה לגעת, יש חזות בלתי בטוחה ויציבה וכאן הטחות המכחול הסוערות עוזרות
לבטא זאת.
בציורה "הסעודה על הירח" נווכח יפה כיצד הן האירוניה והן הידע הרב מעולם האמנות, משמשים אותה יחדיו
כשהיא מעבירה את דמויותיו של מאנה בן המאה 19, הישר אל המאה ה 21 וטובלת אותן באור זהוב ירחי, ובל
נשכח, זו המאה שבה מסעות אל היריח נועדו כבר לא לאסטרונאוטים בלבד. עלי להודות שבמכוון לא הקרתי
את האמנית לפשר כוונותיה וסמליה. נראה לי שאחד מסודות כוחה של האמנות הוא האפשרות לפרשה באופנים
שונים. בכל המבעה היצירתי הנו יותר רב רבדים , כך ניתן יותר להתבונן בו מכיוונים שונים, המבע האומנותי של
האמנית, איוות ישכיל, ניזון ממעיינות רבים. הלכי נפש, התבוננות ערה בעולם סביבה וידע רב בהסטוריה של התרבות
האנושית ועולם האמנות הפלסתית בפרט, כפי שציינתי בתחילת דברי. ולכל המתבונן וחוזר להתבונן בציוריה
בתערוכה זו ייחשף פן נוסף באמונתה המורכבת והעשירה.

רשמה , הציירת והמשוררת אילנה צמחוני.